הלב מרגיש לכיש



ביקור הותיכאן בפר עז, 11.03.21

ותיכאן (04/04/2021 12:19)

מהותיכאן באהבה - הביקור בכפר עזה / רוחל'ה מן

"כיאה לחברת קיבוץ וכאחת שמוקירה ומעריכה את וותיקי לכיש ארגנתי לכם ביקור בלתי נשכח בקיבוץ כפר עזה" - כך כתבה מזי כהן איילון בקבוצת הווטסאפ של הוותיקים.

ההתחלה הייתה צולעת (בהמעטה) כשהסתבר שהאוטובוס לא יגיע. ההמשך היה מוצלח בהרבה. בעזרתן של נשמות טובות אורגן מיניבוס חלופי (להבדיל מ"ראש ממשלה חלופי"), ועוד מכונית פרטית אחת או שתיים – ויצאנו לדרך שמחים ומרוצים.

מזי קיבלה אותנו בכניסה לקיבוץ במאור פנים ובחיבוקים – ובלי הקדמות קידם את פנינו יוסי מזרחי וסיפר על הבוסתן החדש והיפה שהוקם לטובת התושבים במימון המונים ובהתנדבות של חברים רבים.

אחרי ההסבר חלקנו התלוו ליוסי מזרחי לסיור בבוסתן. ראינו את מתקני השעשועים, את הגישרונים הציוריים והתרשמנו מהמרבדים המרהיבים של פרחי-בר מכל הצבעים והצורות, שהם היישום של הרעיון המוביל של יוסי מזרחי – להשתמש רק בצמחי הארץ.

מהבוסתן המשכנו ל"פולי קפה", אליו, לצד ספרייה וג'ימבורי, מגיעים תושבי כפר עזה ליהנות מכוס קפה ועוגה, ומפעילויות מגוונות. סטודנטים וכל דכפין (עם או בלי מחשב נייד) מגיעים להכנת עבודות אקדמיות ופגישות זוום, וקבוצות של בני נוער וילדי גן מגיעות לפעילות שבועית - ועוד ועוד. ראוי ללמוד ממיזם מבורך זה ואף לשאוף לאמץ את הרעיון בלכיש.

מנקודת התצפית שבפאתי הקיבוץ צפינו על השדות ועל עוטף עזה. יכולנו להתרשם מהסכנה המיידית והמתמשכת של ירי רקטות והזעקות צבע אדום באזור הגבול הזה, בד בד עם דבקות התושבים במקום וניהול חיים נורמליים ושגרתיים, שיש בהם את שמחת העשייה והיצירה. הכל מסביב פסטורלי ושלו.

 זכינו להתארח לארוחת צהריים בחדר האוכל הקיבוצי, שכאילו לכבודנו נפתח לישיבה במקום באותו היום ממש לאחר חודשי סגר הקורונה, ונהנינו מארוחת צהרים כיד המלך.

לקינוח ביקרנו באתר "החקלאות והציונות" שהוקם על הגבול בקיבוץ נחל-עוז, ובו מסופר "הסיפור של כולנו! – סיפור שכולו חקלאות, ציונות, אחיזה בקרקע, מציאות ביטחונית מורכבת, והמון עשייה שנמשכת גם כיום".

הביקור התנהל למופת. התקבלנו בחום ובמאור פנים ע"י כל אחת ואחד מחברי הקיבוץ שעמם נפגשנו במתוכנן או באקראי. ובעיקר – מזי ארגנה הכל כדי שהביקור יצליח - ואנו מודים לה על כך.

ראינו את הטוב והיפה בכפר עזה. על הקשיים וכיצד מתמודדים עם מתח מתמשך בצל איומי ירי רקטות לאורך שנים רבות, ומה הן המערכות התומכות במגוון הצרכים של החיים באזור סכנה – בפעם הבאה.

ואיך יענקל'ה אמר: האיחור הרב ביציאת ההסעה אפילו לא הורגש בהמשך הסיור...

מהותיכאן באהבה - הביקור בכפר עזה / רוחל'ה מן

"כיאה לחברת קיבוץ וכאחת שמוקירה ומעריכה את וותיקי לכיש ארגנתי לכם ביקור בלתי נשכח בקיבוץ כפר עזה" - כך כתבה מזי כהן איילון בקבוצת הווטסאפ של הוותיקים.

ההתחלה הייתה צולעת (בהמעטה) כשהסתבר שהאוטובוס לא יגיע. ההמשך היה מוצלח בהרבה. בעזרתן של נשמות טובות אורגן מיניבוס חלופי (להבדיל מ"ראש ממשלה חלופי"), ועוד מכונית פרטית אחת או שתיים – ויצאנו לדרך שמחים ומרוצים.

מזי קיבלה אותנו בכניסה לקיבוץ במאור פנים ובחיבוקים – ובלי הקדמות קידם את פנינו יוסי מזרחי וסיפר על הבוסתן החדש והיפה שהוקם לטובת התושבים במימון המונים ובהתנדבות של חברים רבים.

אחרי ההסבר חלקנו התלוו ליוסי מזרחי לסיור בבוסתן. ראינו את מתקני השעשועים, את הגישרונים הציוריים והתרשמנו מהמרבדים המרהיבים של פרחי-בר מכל הצבעים והצורות, שהם היישום של הרעיון המוביל של יוסי מזרחי – להשתמש רק בצמחי הארץ.

מהבוסתן המשכנו ל"פולי קפה", אליו, לצד ספרייה וג'ימבורי, מגיעים תושבי כפר עזה ליהנות מכוס קפה ועוגה, ומפעילויות מגוונות. סטודנטים וכל דכפין (עם או בלי מחשב נייד) מגיעים להכנת עבודות אקדמיות ופגישות זוום, וקבוצות של בני נוער וילדי גן מגיעות לפעילות שבועית - ועוד ועוד. ראוי ללמוד ממיזם מבורך זה ואף לשאוף לאמץ את הרעיון בלכיש.

מנקודת התצפית שבפאתי הקיבוץ צפינו על השדות ועל עוטף עזה. יכולנו להתרשם מהסכנה המיידית והמתמשכת של ירי רקטות והזעקות צבע אדום באזור הגבול הזה, בד בד עם דבקות התושבים במקום וניהול חיים נורמליים ושגרתיים, שיש בהם את שמחת העשייה והיצירה. הכל מסביב פסטורלי ושלו.

 זכינו להתארח לארוחת צהריים בחדר האוכל הקיבוצי, שכאילו לכבודנו נפתח לישיבה במקום באותו היום ממש לאחר חודשי סגר הקורונה, ונהנינו מארוחת צהרים כיד המלך.

לקינוח ביקרנו באתר "החקלאות והציונות" שהוקם על הגבול בקיבוץ נחל-עוז, ובו מסופר "הסיפור של כולנו! – סיפור שכולו חקלאות, ציונות, אחיזה בקרקע, מציאות ביטחונית מורכבת, והמון עשייה שנמשכת גם כיום".

הביקור התנהל למופת. התקבלנו בחום ובמאור פנים ע"י כל אחת ואחד מחברי הקיבוץ שעמם נפגשנו במתוכנן או באקראי. ובעיקר – מזי ארגנה הכל כדי שהביקור יצליח - ואנו מודים לה על כך.

ראינו את הטוב והיפה בכפר עזה. על הקשיים וכיצד מתמודדים עם מתח מתמשך בצל איומי ירי רקטות לאורך שנים רבות, ומה הן המערכות התומכות במגוון הצרכים של החיים באזור סכנה – בפעם הבאה.

ואיך יענקל'ה אמר: האיחור הרב ביציאת ההסעה אפילו לא הורגש בהמשך הסיור...

מהותיכאן באהבה - הביקור בכפר עזה / רוחל'ה מן

"כיאה לחברת קיבוץ וכאחת שמוקירה ומעריכה את וותיקי לכיש ארגנתי לכם ביקור בלתי נשכח בקיבוץ כפר עזה" - כך כתבה מזי כהן איילון בקבוצת הווטסאפ של הוותיקים.

ההתחלה הייתה צולעת (בהמעטה) כשהסתבר שהאוטובוס לא יגיע. ההמשך היה מוצלח בהרבה. בעזרתן של נשמות טובות אורגן מיניבוס חלופי (להבדיל מ"ראש ממשלה חלופי"), ועוד מכונית פרטית אחת או שתיים – ויצאנו לדרך שמחים ומרוצים.

מזי קיבלה אותנו בכניסה לקיבוץ במאור פנים ובחיבוקים – ובלי הקדמות קידם את פנינו יוסי מזרחי וסיפר על הבוסתן החדש והיפה שהוקם לטובת התושבים במימון המונים ובהתנדבות של חברים רבים.

אחרי ההסבר חלקנו התלוו ליוסי מזרחי לסיור בבוסתן. ראינו את מתקני השעשועים, את הגישרונים הציוריים והתרשמנו מהמרבדים המרהיבים של פרחי-בר מכל הצבעים והצורות, שהם היישום של הרעיון המוביל של יוסי מזרחי – להשתמש רק בצמחי הארץ.

מהבוסתן המשכנו ל"פולי קפה", אליו, לצד ספרייה וג'ימבורי, מגיעים תושבי כפר עזה ליהנות מכוס קפה ועוגה, ומפעילויות מגוונות. סטודנטים וכל דכפין (עם או בלי מחשב נייד) מגיעים להכנת עבודות אקדמיות ופגישות זוום, וקבוצות של בני נוער וילדי גן מגיעות לפעילות שבועית - ועוד ועוד. ראוי ללמוד ממיזם מבורך זה ואף לשאוף לאמץ את הרעיון בלכיש.

מנקודת התצפית שבפאתי הקיבוץ צפינו על השדות ועל עוטף עזה. יכולנו להתרשם מהסכנה המיידית והמתמשכת של ירי רקטות והזעקות צבע אדום באזור הגבול הזה, בד בד עם דבקות התושבים במקום וניהול חיים נורמליים ושגרתיים, שיש בהם את שמחת העשייה והיצירה. הכל מסביב פסטורלי ושלו.

 זכינו להתארח לארוחת צהריים בחדר האוכל הקיבוצי, שכאילו לכבודנו נפתח לישיבה במקום באותו היום ממש לאחר חודשי סגר הקורונה, ונהנינו מארוחת צהרים כיד המלך.

לקינוח ביקרנו באתר "החקלאות והציונות" שהוקם על הגבול בקיבוץ נחל-עוז, ובו מסופר "הסיפור של כולנו! – סיפור שכולו חקלאות, ציונות, אחיזה בקרקע, מציאות ביטחונית מורכבת, והמון עשייה שנמשכת גם כיום".

הביקור התנהל למופת. התקבלנו בחום ובמאור פנים ע"י כל אחת ואחד מחברי הקיבוץ שעמם נפגשנו במתוכנן או באקראי. ובעיקר – מזי ארגנה הכל כדי שהביקור יצליח - ואנו מודים לה על כך.

ראינו את הטוב והיפה בכפר עזה. על הקשיים וכיצד מתמודדים עם מתח מתמשך בצל איומי ירי רקטות לאורך שנים רבות, ומה הן המערכות התומכות במגוון הצרכים של החיים באזור סכנה – בפעם הבאה.

ואיך יענקל'ה אמר: האיחור הרב ביציאת ההסעה אפילו לא הורגש בהמשך הסיור...

מהותיכאן באהבה - הביקור בכפר עזה / רוחל'ה מן

"כיאה לחברת קיבוץ וכאחת שמוקירה ומעריכה את וותיקי לכיש ארגנתי לכם ביקור בלתי נשכח בקיבוץ כפר עזה" - כך כתבה מזי כהן איילון בקבוצת הווטסאפ של הוותיקים.

ההתחלה הייתה צולעת (בהמעטה) כשהסתבר שהאוטובוס לא יגיע. ההמשך היה מוצלח בהרבה. בעזרתן של נשמות טובות אורגן מיניבוס חלופי (להבדיל מ"ראש ממשלה חלופי"), ועוד מכונית פרטית אחת או שתיים – ויצאנו לדרך שמחים ומרוצים.

מזי קיבלה אותנו בכניסה לקיבוץ במאור פנים ובחיבוקים – ובלי הקדמות קידם את פנינו יוסי מזרחי וסיפר על הבוסתן החדש והיפה שהוקם לטובת התושבים במימון המונים ובהתנדבות של חברים רבים.

אחרי ההסבר חלקנו התלוו ליוסי מזרחי לסיור בבוסתן. ראינו את מתקני השעשועים, את הגישרונים הציוריים והתרשמנו מהמרבדים המרהיבים של פרחי-בר מכל הצבעים והצורות, שהם היישום של הרעיון המוביל של יוסי מזרחי – להשתמש רק בצמחי הארץ.

מהבוסתן המשכנו ל"פולי קפה", אליו, לצד ספרייה וג'ימבורי, מגיעים תושבי כפר עזה ליהנות מכוס קפה ועוגה, ומפעילויות מגוונות. סטודנטים וכל דכפין (עם או בלי מחשב נייד) מגיעים להכנת עבודות אקדמיות ופגישות זוום, וקבוצות של בני נוער וילדי גן מגיעות לפעילות שבועית - ועוד ועוד. ראוי ללמוד ממיזם מבורך זה ואף לשאוף לאמץ את הרעיון בלכיש.

מנקודת התצפית שבפאתי הקיבוץ צפינו על השדות ועל עוטף עזה. יכולנו להתרשם מהסכנה המיידית והמתמשכת של ירי רקטות והזעקות צבע אדום באזור הגבול הזה, בד בד עם דבקות התושבים במקום וניהול חיים נורמליים ושגרתיים, שיש בהם את שמחת העשייה והיצירה. הכל מסביב פסטורלי ושלו.

 זכינו להתארח לארוחת צהריים בחדר האוכל הקיבוצי, שכאילו לכבודנו נפתח לישיבה במקום באותו היום ממש לאחר חודשי סגר הקורונה, ונהנינו מארוחת צהרים כיד המלך.

לקינוח ביקרנו באתר "החקלאות והציונות" שהוקם על הגבול בקיבוץ נחל-עוז, ובו מסופר "הסיפור של כולנו! – סיפור שכולו חקלאות, ציונות, אחיזה בקרקע, מציאות ביטחונית מורכבת, והמון עשייה שנמשכת גם כיום".

הביקור התנהל למופת. התקבלנו בחום ובמאור פנים ע"י כל אחת ואחד מחברי הקיבוץ שעמם נפגשנו במתוכנן או באקראי. ובעיקר – מזי ארגנה הכל כדי שהביקור יצליח - ואנו מודים לה על כך.

ראינו את הטוב והיפה בכפר עזה. על הקשיים וכיצד מתמודדים עם מתח מתמשך בצל איומי ירי רקטות לאורך שנים רבות, ומה הן המערכות התומכות במגוון הצרכים של החיים באזור סכנה – בפעם הבאה.

ואיך יענקל'ה אמר: האיחור הרב ביציאת ההסעה אפילו לא הורגש בהמשך הסיור...

מהותיכאן באהבה - הביקור בכפר עזה / רוחל'ה מן

"כיאה לחברת קיבוץ וכאחת שמוקירה ומעריכה את וותיקי לכיש ארגנתי לכם ביקור בלתי נשכח בקיבוץ כפר עזה" - כך כתבה מזי כהן איילון בקבוצת הווטסאפ של הוותיקים.

ההתחלה הייתה צולעת (בהמעטה) כשהסתבר שהאוטובוס לא יגיע. ההמשך היה מוצלח בהרבה. בעזרתן של נשמות טובות אורגן מיניבוס חלופי (להבדיל מ"ראש ממשלה חלופי"), ועוד מכונית פרטית אחת או שתיים – ויצאנו לדרך שמחים ומרוצים.

מזי קיבלה אותנו בכניסה לקיבוץ במאור פנים ובחיבוקים – ובלי הקדמות קידם את פנינו יוסי מזרחי וסיפר על הבוסתן החדש והיפה שהוקם לטובת התושבים במימון המונים ובהתנדבות של חברים רבים.

אחרי ההסבר חלקנו התלוו ליוסי מזרחי לסיור בבוסתן. ראינו את מתקני השעשועים, את הגישרונים הציוריים והתרשמנו מהמרבדים המרהיבים של פרחי-בר מכל הצבעים והצורות, שהם היישום של הרעיון המוביל של יוסי מזרחי – להשתמש רק בצמחי הארץ.

מהבוסתן המשכנו ל"פולי קפה", אליו, לצד ספרייה וג'ימבורי, מגיעים תושבי כפר עזה ליהנות מכוס קפה ועוגה, ומפעילויות מגוונות. סטודנטים וכל דכפין (עם או בלי מחשב נייד) מגיעים להכנת עבודות אקדמיות ופגישות זוום, וקבוצות של בני נוער וילדי גן מגיעות לפעילות שבועית - ועוד ועוד. ראוי ללמוד ממיזם מבורך זה ואף לשאוף לאמץ את הרעיון בלכיש.

מנקודת התצפית שבפאתי הקיבוץ צפינו על השדות ועל עוטף עזה. יכולנו להתרשם מהסכנה המיידית והמתמשכת של ירי רקטות והזעקות צבע אדום באזור הגבול הזה, בד בד עם דבקות התושבים במקום וניהול חיים נורמליים ושגרתיים, שיש בהם את שמחת העשייה והיצירה. הכל מסביב פסטורלי ושלו.

 זכינו להתארח לארוחת צהריים בחדר האוכל הקיבוצי, שכאילו לכבודנו נפתח לישיבה במקום באותו היום ממש לאחר חודשי סגר הקורונה, ונהנינו מארוחת צהרים כיד המלך.

לקינוח ביקרנו באתר "החקלאות והציונות" שהוקם על הגבול בקיבוץ נחל-עוז, ובו מסופר "הסיפור של כולנו! – סיפור שכולו חקלאות, ציונות, אחיזה בקרקע, מציאות ביטחונית מורכבת, והמון עשייה שנמשכת גם כיום".

הביקור התנהל למופת. התקבלנו בחום ובמאור פנים ע"י כל אחת ואחד מחברי הקיבוץ שעמם נפגשנו במתוכנן או באקראי. ובעיקר – מזי ארגנה הכל כדי שהביקור יצליח - ואנו מודים לה על כך.

ראינו את הטוב והיפה בכפר עזה. על הקשיים וכיצד מתמודדים עם מתח מתמשך בצל איומי ירי רקטות לאורך שנים רבות, ומה הן המערכות התומכות במגוון הצרכים של החיים באזור סכנה – בפעם הבאה.

ואיך יענקל'ה אמר: האיחור הרב ביציאת ההסעה אפילו לא הורגש בהמשך הסיור...

מהותיכאן באהבה - הביקור בכפר עזה / רוחל'ה מן

"כיאה לחברת קיבוץ וכאחת שמוקירה ומעריכה את וותיקי לכיש ארגנתי לכם ביקור בלתי נשכח בקיבוץ כפר עזה" - כך כתבה מזי כהן איילון בקבוצת הווטסאפ של הוותיקים.

ההתחלה הייתה צולעת (בהמעטה) כשהסתבר שהאוטובוס לא יגיע. ההמשך היה מוצלח בהרבה. בעזרתן של נשמות טובות אורגן מיניבוס חלופי (להבדיל מ"ראש ממשלה חלופי"), ועוד מכונית פרטית אחת או שתיים – ויצאנו לדרך שמחים ומרוצים.

מזי קיבלה אותנו בכניסה לקיבוץ במאור פנים ובחיבוקים – ובלי הקדמות קידם את פנינו יוסי מזרחי וסיפר על הבוסתן החדש והיפה שהוקם לטובת התושבים במימון המונים ובהתנדבות של חברים רבים.

אחרי ההסבר חלקנו התלוו ליוסי מזרחי לסיור בבוסתן. ראינו את מתקני השעשועים, את הגישרונים הציוריים והתרשמנו מהמרבדים המרהיבים של פרחי-בר מכל הצבעים והצורות, שהם היישום של הרעיון המוביל של יוסי מזרחי – להשתמש רק בצמחי הארץ.

מהבוסתן המשכנו ל"פולי קפה", אליו, לצד ספרייה וג'ימבורי, מגיעים תושבי כפר עזה ליהנות מכוס קפה ועוגה, ומפעילויות מגוונות. סטודנטים וכל דכפין (עם או בלי מחשב נייד) מגיעים להכנת עבודות אקדמיות ופגישות זוום, וקבוצות של בני נוער וילדי גן מגיעות לפעילות שבועית - ועוד ועוד. ראוי ללמוד ממיזם מבורך זה ואף לשאוף לאמץ את הרעיון בלכיש.

מנקודת התצפית שבפאתי הקיבוץ צפינו על השדות ועל עוטף עזה. יכולנו להתרשם מהסכנה המיידית והמתמשכת של ירי רקטות והזעקות צבע אדום באזור הגבול הזה, בד בד עם דבקות התושבים במקום וניהול חיים נורמליים ושגרתיים, שיש בהם את שמחת העשייה והיצירה. הכל מסביב פסטורלי ושלו.

 זכינו להתארח לארוחת צהריים בחדר האוכל הקיבוצי, שכאילו לכבודנו נפתח לישיבה במקום באותו היום ממש לאחר חודשי סגר הקורונה, ונהנינו מארוחת צהרים כיד המלך.

לקינוח ביקרנו באתר "החקלאות והציונות" שהוקם על הגבול בקיבוץ נחל-עוז, ובו מסופר "הסיפור של כולנו! – סיפור שכולו חקלאות, ציונות, אחיזה בקרקע, מציאות ביטחונית מורכבת, והמון עשייה שנמשכת גם כיום".

הביקור התנהל למופת. התקבלנו בחום ובמאור פנים ע"י כל אחת ואחד מחברי הקיבוץ שעמם נפגשנו במתוכנן או באקראי. ובעיקר – מזי ארגנה הכל כדי שהביקור יצליח - ואנו מודים לה על כך.

ראינו את הטוב והיפה בכפר עזה. על הקשיים וכיצד מתמודדים עם מתח מתמשך בצל איומי ירי רקטות לאורך שנים רבות, ומה הן המערכות התומכות במגוון הצרכים של החיים באזור סכנה – בפעם הבאה.

ואיך יענקל'ה אמר: האיחור הרב ביציאת ההסעה אפילו לא הורגש בהמשך הסיור...

מהותיכאן באהבה - הביקור בכפר עזה / רוחל'ה מן

"כיאה לחברת קיבוץ וכאחת שמוקירה ומעריכה את וותיקי לכיש ארגנתי לכם ביקור בלתי נשכח בקיבוץ כפר עזה" - כך כתבה מזי כהן איילון בקבוצת הווטסאפ של הוותיקים.

ההתחלה הייתה צולעת (בהמעטה) כשהסתבר שהאוטובוס לא יגיע. ההמשך היה מוצלח בהרבה. בעזרתן של נשמות טובות אורגן מיניבוס חלופי (להבדיל מ"ראש ממשלה חלופי"), ועוד מכונית פרטית אחת או שתיים – ויצאנו לדרך שמחים ומרוצים.

מזי קיבלה אותנו בכניסה לקיבוץ במאור פנים ובחיבוקים – ובלי הקדמות קידם את פנינו יוסי מזרחי וסיפר על הבוסתן החדש והיפה שהוקם לטובת התושבים במימון המונים ובהתנדבות של חברים רבים.

אחרי ההסבר חלקנו התלוו ליוסי מזרחי לסיור בבוסתן. ראינו את מתקני השעשועים, את הגישרונים הציוריים והתרשמנו מהמרבדים המרהיבים של פרחי-בר מכל הצבעים והצורות, שהם היישום של הרעיון המוביל של יוסי מזרחי – להשתמש רק בצמחי הארץ.

מהבוסתן המשכנו ל"פולי קפה", אליו, לצד ספרייה וג'ימבורי, מגיעים תושבי כפר עזה ליהנות מכוס קפה ועוגה, ומפעילויות מגוונות. סטודנטים וכל דכפין (עם או בלי מחשב נייד) מגיעים להכנת עבודות אקדמיות ופגישות זוום, וקבוצות של בני נוער וילדי גן מגיעות לפעילות שבועית - ועוד ועוד. ראוי ללמוד ממיזם מבורך זה ואף לשאוף לאמץ את הרעיון בלכיש.

מנקודת התצפית שבפאתי הקיבוץ צפינו על השדות ועל עוטף עזה. יכולנו להתרשם מהסכנה המיידית והמתמשכת של ירי רקטות והזעקות צבע אדום באזור הגבול הזה, בד בד עם דבקות התושבים במקום וניהול חיים נורמליים ושגרתיים, שיש בהם את שמחת העשייה והיצירה. הכל מסביב פסטורלי ושלו.

 זכינו להתארח לארוחת צהריים בחדר האוכל הקיבוצי, שכאילו לכבודנו נפתח לישיבה במקום באותו היום ממש לאחר חודשי סגר הקורונה, ונהנינו מארוחת צהרים כיד המלך.

לקינוח ביקרנו באתר "החקלאות והציונות" שהוקם על הגבול בקיבוץ נחל-עוז, ובו מסופר "הסיפור של כולנו! – סיפור שכולו חקלאות, ציונות, אחיזה בקרקע, מציאות ביטחונית מורכבת, והמון עשייה שנמשכת גם כיום".

הביקור התנהל למופת. התקבלנו בחום ובמאור פנים ע"י כל אחת ואחד מחברי הקיבוץ שעמם נפגשנו במתוכנן או באקראי. ובעיקר – מזי ארגנה הכל כדי שהביקור יצליח - ואנו מודים לה על כך.

ראינו את הטוב והיפה בכפר עזה. על הקשיים וכיצד מתמודדים עם מתח מתמשך בצל איומי ירי רקטות לאורך שנים רבות, ומה הן המערכות התומכות במגוון הצרכים של החיים באזור סכנה – בפעם הבאה.

ואיך יענקל'ה אמר: האיחור הרב ביציאת ההסעה אפילו לא הורגש בהמשך הסיור...