הלב מרגיש לכיש

על איילות ומסוק ראשון בלכיש / דבורה יבין

(16/06/2018 23:51)

באחד מימות השבוע החולף מיהרתי לדרכי במכוניתי חזרה הביתה מקניות לשבת בקרית-גת.

השעה הייתה 15:00 אחרה"צ. לפתע הבחנתי בצד ימין של הכביש, בקצה חורשת האורנים כלפי השטח הריק של רון יפה וממש בצד הכביש במשפחת איילות – 3 עופרים חמודים ו-2 בוגרים מסתכלים בסקרנות לעברי וקרוב מאוד לכביש. חיוך של שמחה מהול בהפתעה הציפני, ובשנייה חולפת גם דאגה פן מתוך בלבול יכנסו לי בין הגלגלים...

תודה לאל הכל עבר בשלום ומראם המפתיע והמצודד ליווני כמה ימים כתמונה ב"פריז". גם מיכל ושימעל'ה הבחינו שבוע קודם לכן בהתרגשות במשפחה וסיפרו על החוויה.

חשבתי ונזכרתי מיד בימים הרחוקים של שנות ה-50, "בראשית" כשהיינו צעירים ויפים, בסיפור הבא:

מידי פעם היו החבר'ה בעיקר הפלחים מביאים לחדר- אוכל ב"קיבוץ" איילה שניצודה. כמובן שהבשר הוגש ביום שישי והשמועה ש"צדו איילה" עשתה לה כנפיים מיד. גם אז היו רחמנים; היו שלא נגעו, ו"יפי נפש" הרי לא נולדו רק אתמול, ברם השמחה הייתה רבה... מותר או אסור, יפה או לא-צדו ואכלו...

באחד הלילות הגיע לשדות הפלחה אורח זו כשעל רכבו, לאחר צייד-איילה. הפלח שהיה במשמרת התמלא זעם וכעס רב: "הכיצד הזר הזה מעז לצוד אצלנו איילות, ובכלל, מה ובאיזו רשות הוא מסתובב בשדות כבתוך שלו, בטקסס שלנו...?"

כשהאיר השחר החליט לעשות מעשה ודיווח למשטרה. הרי מה שלנו מותר-לך הזר אסור!!!

התקרית נשכחה, הימים חלפו, והנה בשעת צהריים של חום הקיץ אני מכינה את "המרק ירקות" לזהבהל'ה במטבחון הצריף, ורעש מוזר נשמע משמים. כולנו הגחנו בריצה החוצה, הבטנו השמימה ומה רואות עינינו-

בפעם הראשונה בתולדות לכיש-"הליקופטר" (השם-"מסוק" עדין לא הומצא ע"י "האקדמיה ללשון העברית"- לפחות לא בידיעתנו). כמובן שטס נמוך וחג ממש מעל לראשנו כמה וכמה סיבובים מעל הצריפים וחדר-האוכל, ונחת על התל (בקצה הפונה לכרם אבנר והירש של היום). הצרוף החדשני והמוזר הזה של התל  וההליקופטר, וכולנו- מי שרק יכול היה וגם מי שלא, רצים בטרוף, מטפסים ועולים על התל מכל עבר – התמונה הזו שמורה היטב בזיכרוני.

שכחתי את המרק, השארתי את זהבהל'ה התינוקת לבד, ורצתי גם אני בטירוף, כמו כולם, אל התל.

נושפים ונושמים בכבדות הסתדרנו בסקרנות והתרגשות מסביב לו על התל.

כשאחרון האחרונים הגיע יצא מתא הטייס גבר גבה-קומה וצעיר, לבוש סרבל-טייסים אמריקאי, הוריד את כובע הטייסים מראשו, המנוע דמם, שם ידיו על מותניו, הסתכל בכולנו מלמעלה למטה ושאל:

"מי הוא זה שהתלונן במשטרה על צייד איילות?"

כמובן שאיש לא יצא להסגיר-עד כאן...

השתררה שתיקה ולאחר כמה דקות יצאה אחת מאתנו, גדולה, אתלטית וחזקה, הציגה עצמה בבטחה והשיבה: "נו אז מה?" המתח הופג ואז החלה "ההצגה": הטייס אליו הזמינה, לידו בהליקופטר הושיבה, המנוע-הונע

ובצלילה, שבחיים כזו היא לא חוותה הוא צלל מן התל כמעט לאדמה,

עלה וירד, חג מספר פעמים מעל ראשנו, כשכולנו מקנאה משתגעים... מחזה כזה, גם התל מימיו לא ראה...

עם תום, חזרתי בריצה, ובמזל גדול זהבהל'ה ישנה, רק ארוחת "המרק ירקות" כליל נשרפה...

לימים נודע על היות הטייס מפקד ראשון לטייסת ההליקופטרים שזה עתה הוקמה בחיל-האויר שלנו במדינה.