הלב מרגיש לכיש

ספריית המושב

  ספרנית: גליה מייזלס יעקובסון

 

להודעות שוטפות מהספרייה - לחצו כאן

תולדות הספריה       

רוחיק חן אספה את הפרטים הכרונולוגיים הבאים על ראשית ימיה של הספריה בלכיש:

תחילה גויסה לאה בן דב ז"ל כספרנית, על ידי רבקה גובר ז"ל.

אבא של שמעון יבין תרם ספרים לזכר אחיו של שמעון, חיים, שנפל במלחמת העצמאות.

הוריו של משה שרף תרמו גם הם ספרי עיון לזכר בנם.

הספרייה שכנה אז בבית הראשון בכניסה למושב, היום בית משפחת גל.

מאוחר יותר רבקה גובר הובילה מבצע התרמת ספרי ילדים בירושלים וגייסה כ-500 ספרים, וחותמות שנמצאות בשימוש עד היום.

רוחיק חן הגיעה לספרייה לתקופה קצרה בסוף שנות ה-60. אחריה עבדה קוקה הירש ז"ל. כשהספרייה עברה למרתף בית העם, רות ארד עבדה תקופה קצרה, ובתיה פרום הגיעה כספרנית בשנת 1976 והמשיכה כמעט 13 שנים.

הספרייה כבר הייתה גדולה ונרחבת: נוסף לסיפורת ילדים, נוער ומבוגרים הייתה גם ספרות עיונית, אנציקלופדיות, מילונים, אנגלית, ועוד.

 

על שנותיה כספרנית בשנים 89'-76' מספרת בתיה פרום:

הכול התחיל בשבילי עם טלפון מחנן כהן ששמע במועצה האזורית על קורס ספרנים שעומד להיפתח, והחליט לעודד אותי להצטרף לקורס. אם לא הטלפון הגורלי הזה, ייתכן שלא הייתה יוצאת ממני ספרנית עם תעודה של "אגודת ספרני ישראל" (אס"י). ועל כך אני מודה לו מכל ליבי.

 

בשנות ה-70 שכנה הספרייה במרתף בית העם, הצפוף והאפל. הספרייה כללה מדפים לספרים ושולחן עבודה לספרנית בלבד. חדרון השירותים שימש גם כמחסן לתיקון ספרים. עדיין לא היה מחשב ובמקומו, היה עלי לרשום כל ספר חדש ידנית על כרטיסים שהוכנסו על פי סדר א'-ב' של סופרים למגרות עץ שרכשתי למטרה זו.

הספרייה הייתה פתוחה לקוראים פעם בשבוע למשך שעתיים. יום אחר בשבוע הקדשתי לסידור הספרים, לשטיפת רצפת הספרייה וגם לתיקונים הקלים בספרים. לצורך תיקונים מורכבים יותר העברנו ספרים לכריכייה בקרית גת שלא הצליחה לשרוד זמן רב.

בשלב מאוחר יותר התברכתי בעזרתו של דני דג, העוזר הנאמן והמסור בספרייה, שהגיע לפתע כמו מלאך משמיים כי הייתה עליו משימה לבצע.

בחורף, כאשר ירדו גשמים חזקים, סבלה הספרייה מרטיבות ומדי פעם גם משיטפונות. הרטיבות סיכנה את הספרים. בנוסף, הספרייה החשוכה הייתה מקלט נוח לכל מיני חרקים, שרצים, ותולעי ספרים (תרתי משמע).

התחלתי לטפל בהקמת הארכיון. חיפשתי חומר על לכיש בארכיון לתולדות ההתיישבות ע"ש טובייהו, באונ' בן גוריון, בארכיון ההסתדרות, וגם בגנזך המדינה בירושלים. השתתפתי ביום עיון לארכיונים שהתקיים בקבוץ עין שמר וזכור לי שישבתי מאחורי "גנדי", ז"ל, שהיה בין המשתתפים.

בשנים הראשונות של לכיש לא הייתה מודעות לחשיבות של הקמת ארכיון. במקום לאסוף חומר, שרפו חומר. מנחם, בעל תודעה עמוקה להיסטוריה, אסף את הקרטונים הראשונים של ענבי לכיש למען הארכיון, אך יום אחד גילינו לתדהמתנו שגם אותם שרפו.

ביקרתי בארכיונים ובספריות בישובים שונים, כמו כפר ויתקין וקבוץ אורים, והתרשמתי מהסידורים היעילים והיפים שבהם השקיעו ישובים אלה בארכיונים. קיבלתי הבטחות על כוונת המושב להקים אצלנו ספרייה יפה, אסתטית ומודרנית, אבל מכולן לא יצא דבר. הספרייה נדבקה למזכירות עם השותפה הנצחית, הנהלת החשבונות, עם התיקים והקלסרים שתפסו מקום יקר לספרי עיון.

הבנתי שהספרייה תישאר לעולם בתחתית סדר העדיפויות של המושב (אפילו למטה מ"מדרכות לשכונת הוותיקים"). הבנתי שבחיי לא אזכה לראות את הספרייה שעליה חלמתי, והתפטרתי.

אהבתי את העבודה בספריית לכיש, שנעשתה במקביל לעבודתי כספרנית הספרייה הניידת של קריית גת ומאוחר יותר בניהול הספרייה של תיכון שלאון בקריית גת.

לפני שאסיים, ברצוני להזכיר שבמשך השנים ועד היום הזה, נתרמו לספרייה הרבה מאוד ספרים יפים באנגלית על ידי שתי חברותיי, שאימצו את ספריית לכיש לליבן. באופן קבוע ועל חשבונן, הן אספו, ארזו, שלחו, והעבירו שקי ספרים וקרטוני מלאים. כתוצאה, יש לנו מחלקה גדולה ומעניינת לספרי אנגלית למבוגרים, נוער וילדים.  כל זה הודות לאכפתיות ולמאמצים של Batya Lewton  מניו יורק, ושל Beryl Fox מטורונטו, קנדה. אנו אסירי תודה להן.

בשנות ה-90 הספרייה עברה מהמרתף לבניין המזכירות.

היום המבנה משמש גם את הארכיון בחמישה ארונות ברזל. בקושי רב מוציאים את קלסרי הנה"ח, מהחלק הדרומי, שמיועד כולו לספרי עיון. החברים מביאים גם חוברות בנושאים שונים-  מסע אחר, ארץ וטבע, נאשיונל גיאוגרפיק, וכו'.

מה שחסר לספרייה במיוחד, הם מתנדבי קהילה שיעזרו במיון החומר הרב שנאגר גם בספרייה וגם בארכיון.

שולה רבד ז"ל החליפה את בתיה במשך כשלוש שנים. בסוף שנת 91' רוחיק חזרה ותפסה את מקומה כספרנית, מאז ועד ינואר 2012 אז הורע מצבה הבריאותי.

 

אפילוג מעודכן:

שולה רבד ז"ל שוב נקראה לדגל והתנדבה להחליף את מקומה עד שימצא מחליף קבוע.

במפגש מקרי במעברי הסופרמרקט בקרית גת בין האבטיחים לעגבניות, שולה הציעה לגליה מייזלס יעקובסון לקחת על עצמה את הספרייה ומשנת 2012 משמשת גליה כספרנית עד היום.

 

על השינויים שעברה הספרייה מאז מספרת גליה:

"כאשר נכנסתי לספרייה, כל קטלוג הספרים כבר היה ממוחשב בתכנת מרים, בעבודה עצומה ומאומצת של רוחיק ובתיה שהשקיעו בכך שעות אינסוף. ההשאלה עדיין היתה ידנית עם כרטיסיות שנמצאות בכל ספר, עליהן חותמים כששואלים.

בשלב ראשון לעבודתי, עשיתי מהלך של מחשוב ההשאלה. קנינו את תכנת "אגרון" והמרנו אליה את כל קטלוג הספרים, וכעת לכל ספר יש מדבקת ברקוד. כמובן שהחידשנו ועדכנו את המחשב וכעת מחובר אליו גם קורא אופטי.

בשנת 2013 הציע בורי לתרום לספרייה את אוסף הספרים המצוין של אחותו המנוחה תורית בורשטיין. כיוון שהספרייה נראתה רע מאוד, עמוסה בספרים והכונניות נושנות ומטות לפול, הצעתי לבורי שנעשה שיפוץ ועיצוב מחדש לספרייה וכך נוכל לארגן מקום לאוסף של אחותו. בורי שמח והסכים ותרם סכום נכבד של כסף לעניין.

בעזרת הארכיטקטית יפעת אמר שהתגוררה אז במושב, הכנו תכנית עיצוב מחודש לחלל הספרייה, לחלוקת המדפים, ליצירת פינות לילדים ולנוער עם מחשבה על האפשרות ליצירת מקום להצגות ילדים ושעות סיפור.

התכנית ירדה לפרטי פרטים ואז החלנו במימושה בפרויקט קהילתי יוצא דופן. את סיפור השיפוץ ניתן לקרוא ב"סיפור הספריה".. 

את ארכיון המושב ששכן בספרייה ותפס המון מקום הכנסתי באופן שיטתי לארגזים מיוחדים והקמתי את הארכיון ההיסטורי של המושב במקום הקבע שלו צמוד לותיקן.

ואז בעזרת נוער ומשפחות הספרייה רוקנה מהספרים, נצבעה, הוזמנו כונניות חדשות שיוכלו להכיל את אוסף הספרים הגדל, כאשר הסתיים השיפוץ סודרו הספרים מחדש בכונניות. נבנה ספסל מיוחד ושרפרפי אחסון, להם הכנו כריות תואמות אצל רפד, קנינו שטיח וספה.

הספרייה היפהפייה נחנכה בשנת 2015 ומאז פתוחה להשאלה מידי יום רביעי 16:30-19:30

מספר פעמים בשנה מתקיימים בה הצגות לילדים ושעות סיפור.

 

הספרייה מונה מעל 14,000 כותרים, כ-2,500 ספרי אנגלית למבוגרים וכ-4,000 ספרים לילדים ולנוער.

 

כתבה בשנת 2008 בתיה פרום, ועדכנה לימינו גליה מייזלס יעקובסון

 

 

תמונות מצורפות להודעה זו:

מסמכים מצורפים להודעה זו: