נכתב על ידי עמליה - אלמנתו.

סיפור חייו של שמוליק שלנו מתחיל במרבד הקסמים. הוא עלה לבדו לארץ בגיל 13 מארץ המוצא תימן.

מיד כשהגיע אומץ על ידי משפחה בחיפה. הוא שילב לימודים ועבודה בבית מלון השייך למשפחה.

כשהגיע לגיל 18 התגייס לגרעין נח"ל ויצא להאחזות שלימים הפכה לקיבוץ ולאחר מכן למושב לכיש.

שמוליק עבד במושב בכל ענפי החקלאות וכמשווק ראשי בענף גידול ההודים.

אחד מהענפים של המושב היה החממות בהן עבדתי. ביום בו פגש אותי שמוליק הוא ידע ואמר- " זאת תהיי אשתי".

שמונה חודשים לאחר היכרותנו התחתנו וגרנו בבית קטן מלא שמחה ואהבה. שמוליק כהרגלו היה עסוק וטיפל במסירות במשק ובלולי ההודים הגדולים שהיו לנו באותה תקופה.

בשנת 1971 נולדה שני, שהביאה אור גדול לביתנו.

בשנת 1973 נולד יאיר, בן זכר, שהביא שמחה גדולה למשפחתנו שהיתה בראשית דרכה.

בשנת 1975 חלה תפנית בחיינו: שמוליק נאלץ לעבור ניתוח לב פתוח.

בתקופה שלאחר מכן, למרות שהיה מודע למצבו הבריאותי, המשיך לעבוד בימים ובלילות כרגיל כמשווק המרכזי והשתדל לתפקד גם כאבא וכבעל.

 

בתאריך: ד' באב תשל"ה  - 12.7.1975 , נפטר שמוליק בפתאומיות.

בן 39 היה שמוליק במותו.

שמוליק היה איש אהוב בחייו והאנשים שהכירו אותו זכו להכיר איש מיוחד ששמו הולך לפניו גם לאחר מותו.

כבעל – הוא העניק אהבה, דאג, עזר ותמיד התגאה בפני כולם על האפייה והבישול הטעימים שלי.

הוא אהב לצחוק והיה מלא בחוש הומור חכם ושנון.

איש שכולו מסירות ונתינה, ולא בכדי הבית היה מלא כל הזמן באנשים.

כבר מהיום הראשון שנפגשנו היה חשוב לו לחזק את העצמאות שלי כאישה וכאמא שלא תלויה באף אחד, ולהאמין ולסמוך על עצמי.

 

ואכן, בזכותו חיזקתי את בטחוני העצמי , והעובדה שסמך עלי בגידול הילדים נתנה לי את הכוחות להמשיך הלאה לאחר לכתו.

כאבא- היה רך ואוהב . אהב את הילדים אהבת נפש, היה שמח ומאושר. שיחק איתם בשדות ובמגרשי המשחקים, נסע אתם למשפחה בחגים לחופשות, כאשר תמיד היה גאה במשפחה שהקים.

את שני – הבת הבכורה אהב בצורה יוצאת דופן. שני הייתה מחוברת אליו מאד.

ביאיר ראה הוא את כל העולם וחלם שיהיה שחקן כדורגל מוכשר ומפורסם.

הוא ידע לכבד את משפחתו.  כשנסענו לבקר, התפלל עמם, עזר להם בייעוץ ובכל שהצטרכו, ותמיד במסירות נפש ובלב רחב.

גם במושב חברים ספרו עליו שהוא מאד אהב ילדים ונהג לפנק אותם בממתקים.

חבריו הקניטו אותו ואמרו - " חכה חכה כשגם לך יהיו ילדים.."

עוד מספרים שתמיד התהלך בכובע טמבל. היה חרוץ מאד ואחראי, אוהב אדם. אפילו העובדים שלו הרגישו כבני משפחה.

איש נקי כפיים, נקי ערכים, בעל עיניים ירוקות בורקות ונוצצות , שהותיר אחריו שובל של געגוע  וזיכרונות..

 

 

שמוליק,

הבט למעלה וראה

ובוודאי שתהיה גאה

 

אנו יודעים כי מלמעלה דמותך

על כולנו שומרת...

 

יש לך נכדים לתפארת:

אסף ותומר

בר, רותם,  ירין ויהלי.

 

...והמעגל של חייך לא נסגר

מן היתמות והקושי שבחייך

שאפת להקים בית בישראל

בעזרת חזונך ובעזרת השם

חלום חייך, שמוליק, מתגשם

 

יהי זכרו ברוך.